נעים מאוד, אני מנדי ואני מכורה לאימוני קונג פו!

אז ביום חמישי לפני כמה ימים התעוררתי עם… לא!!!!! זה לא יכול להיות! בהתחלה לא הייתי בטוחה וזה לקח לי רגע להבין, ואז ניסיתי להתעלם והכחשתי את זה ובסוף אין ברירה, אני פשוט חייבת להשלים עם זה יש לי כאב גרון!!! (מוזיקה דרמטית ברקע בבקשה…).
טוב, בואי מנדי, תנשמי, יש עוד 3 ימים לאימון ועד אז זה כבר יעבור. אבל קרה בדיוק ההפך וזה רק הלך והתעצם ככל שאימון הקונג פו הלך והתקרב!
אז עברתי לשלב ההתלבטות שלווה בהמון המון מחשבות (הרבה יותר מדי לטעמי) 
האם ללכת או לא ללכת לאימון למרות ההרגשה הרעה. 
כבר הייתי בכמה אימונים בעבר עם קצת התקררות או כאב ראש או פציעה, ואחרי הקידה שמסמלת התמסרות לאימון והתחייבות לתת מעצמי 100 אחוז, נסחפתי באווירה המחשמלת של האימון ותמיד יצאתי מאימון כזה פחות חולה ממה שנכנסתי – אז מה שונה הפעם?
וגם אני רוצה להיות לוחמת לא? אז אתן לכאב גרון קטן להכניס לי צ'אן-צ'או לפנים? אתן לשיעול טורדני (שגורם לי להישמע כמו נהג משאית מעשן כבד) להכניס לי בעיטה לחזה? ולחולשה המעצבנת הזאת להגיד לי מה לעשות? 
הרי לוחם אמור להגיד לגוף שלו מה לעשות ולא ההפך. 
"הכל בראש ולתת בראש, כל הזמן ולא רק מתי שנוח" – 6 שנים אני משננת את המנטרה הזאת. המאמן שלי בטוח לא היה נותן לשטות הזאת להפריע – הוא היה מסתכל ישר בלבן של העין לחולי הזה ונותן שאגה "עוף מכאן". אז מה הוא יחשוב עליי אם לא אגיע?
אחרי שכל המחשבות שקטו קצת, הגעתי למסקנה שאני פשוט לא מסוגלת להחזיק ב-3 אימונים ברצף. אז הודעתי למאמן שלא אגיע והוא השיב משהו מופלא – הוא כתב שזה רעיון מצויין שאנוח – כאילו נתן לי לגיטימציה לזה. ואני ידעתי בלי שהוא יגיד את זה, שהוא בכלל לא חושב שאני מוותרת לעצמי. 
וככה מצאתי את עצמי מתכרבלת על הספה ביום ראשון בערב ועושה בינג' של 4 תוכניות ברצף של הסדרה האהובה עלי (מה? אתם רוצים לדעת איזו? האמת זה מחמיא לי, חשבתי שאחרי ההמלצה האחרונה שלי לסרט שלא תסמכו על הטעם המשובח שלי…).
בינינו זה היה ממש ממש כיף, אבל *לערב אחד בלבד* תודה רבה. אני ממש לא מתכוונת להפוך את זה להרגל – יש לי הרבה יותר מדי תוכניות, יעדים ופסגות לכבוש בקונג פו!!!
ווואי כמעט שכחתי – מה הקשר לליקוי חמה שכתבתי בכותרת? אז את כל האירוע וכל מיליון המחשבות שלי עם עצמי (ועכשיו איתכםׂ) המאמן סיכם בשתי מילים "ליקוי חמה" – הכוונה שזה אירוע של פעם ב… אירוע נדיר ביותר… ממש אהבתי את הדימוי!
אז מה המסקנה שלנו חברים? 
הגוף שלנו בונה את עצמו כשהוא נח, ישן ומזין את עצמו ולא בזמן האימון עצמו. ואחרי המנוחה הוא עושה מה שנקרא SUPER COMPENSATION – פיצוי יתר, כך שנגיע לאימון הבא יותר חזקים ולא רק נחזור לרמה של האימון הקודם.    
הכוונה במנוחה היא המנוחה בין אימון אחד לשני, אבל בנוסף עלינו לנהל את האימונים כך שלא נתאמן בעצימות הכי גבוהה כל הזמן. הגישה הזאת 
(TAPERING AND PEAKING) לקוחה מהספורט המקצועי ומטרתה להשתמש בשינויי עצימות ונפח כדי להבטיח שהספורטאי יגיע לתחרות שלו בשיא ולא בעייפות.
ומי מאיתנו שעושה הרבה אימונים בשבוע (יותר מ-7), צריך להשתמש באותם עקרונות, שנקראים DELOAD. אם נעשה זאת, לא רק שנגיע לביצועי ספורט יותר טובים, וגם יש מצב שנהיה פחות חולים ועם פחות סיכוי לפצוע את עצמנו באימונים. 
כל 5-4 שבועות נרצה לקחת שבוע ולהוריד את העצימות או נפח האימונים שלנו. כמה להוריד? תנסו, תתנסו ותראו מה התוצאות. אבל הנה שני רעיונות:
  1. בחדר כושר תשמרו על אותם סטים וחזרות, אבל תורידו את המשקולות שלכם ב-50%.
  2. תשמרו על המשקולות, אבל תורידו נפח (מספר חזרות X מספר סטים) גם כן ל-50% מהתפוקה הרגילה שלכם.
אשמח לשמוע מכם כמה פעמים אתם מתאמנים בשבוע, מה גורם לכם לדחוף קדימה באימונים והאם DELOAD (הורדת עומס) הוא חלק מהשגרה שלכם?